לא ידעתי מה להגיב. פשוט קפאתי. רצתי למשרד שלי, סגרתי את הדלת, לא עבדתי, לא דיברתי עם אף אחד, רק בכיתי. הרגשתי מושפלת, מבולבלת, נגעלתי מעצמי, איך לא שמתי לב? איך לא ראיתי?

התסכול רק הלך והחמיר

למחרת קמתי עם נפיחות עוד יותר גדולה, אפילו לא הצלחתי להכניס את הרגליים לכפכפים. אמרתי לעצמי: די. אני לא יכולה להמשיך ככה!

פתחתי את המחשב והתחלתי לחפש פתרונות. ניסיתי הכל – וכלום לא באמת עזר

• קניתי גרבי לחץ.
• מרחתי קרמים.
• עשיתי אמבטיות מלח.

שום דבר לא באמת שינה את המצב, בזבזתי באותו לילה כמעט 1800 ש"ח. הייתי

 מוכנה לעשות כל דבר – העיקר שהכאב והנפיחות ייעלמו.

הבנתי שאני לא לבד… וזה גם הפחיד אותי, בפורומים קראתי על עשרות נשים שסובלות בדיוק כמוני. היו כאלה שסיפרו שהבצקות החמירו עד שהובילו לדלקות וצלוליטיס, אחרות כתבו שהן פשוט חיות עם זה. אבל אני לא רציתי "לחיות עם זה". רציתי להרגיש חיה.

הבנתי סוף סוף את הבעיה האמיתית של בצקות. באחד המאמרים של קופת חולים, קראתי משהו ששינה לי את התמונה: "הדם לא מצליח לזרום למעלה כמו שצריך כי שרירי התאומים לא מפעילים עליו מספיק לחץ. ברגע שהשריר נחלש – מתחילות הבצקות." 

ופתאום הבנתי – הקרמים והגרביים והמלח מטפלים רק בסימפטום.

הבעיה האמיתית היא חוסר תנועה וחולשת שרירים.